למה אנחנו עוזבים את התנורים הגדולים לטובת טיפול באמצעות קרינת אינפרא-אדום
בואו נהיה כנים: התנורים הענקיים שאנחנו משתמשים בהם שנים רבות לעיבוד שבבים, דומים לניסיון לחמם את כל הבית רק כדי לחמם כוס קפה אחת. זו בזבוז של זמן ואנרגיה.
לכן אנחנו רואים שכולם עוברים לשימוש בטכנולוגיית טיפול באמצעות קרינת אינפרא-אדום. זה לא קשור רק לדרישות הסביבתיות או להימנעות משימוש בעופרת – אף שזה גם עוזר. מדובר בדרך להפוך את התהליך ליעיל יותר.
תפסיקו לחמם את האוויר, התחילו לחמם את החלק עצמו
בשיטות המסורתיות, אנחנו מחממים את האוויר, ואז מקווים שהאוויר יעביר מספיק חום לחלק כדי שהוא יתייבש. זה לוקח הרבה זמן, ובנוסף יש צורך בהרבה אנרגיה.
עם קרינת אינפרא-אדום, אנחנו חוסכים את השלב הזה. אנחנו משתמשים במקורות קרינה ששולחים קרינה אלקטרומגנטית ישירות לחומרי האריזה. אין צורך לחמם את דפנות המכונה; האנרגיה מגיעה ישירות למקום הנכון.
וזה מהיר מאוד. אנחנו מדברים על הגעה לטמפרטורות הרצויות תוך שניות. בנוסף, מכיוון שהתהליך קורה כל כך מהר, אין צורך בשימוש בחומרים שמכילים עופרת כדי למנוע חמצון של החומרים במהלך תהליך הייבוש האיטי.
אוויר נקי יותר, פחות לחץ
מכיוון שמערכות קרינת אינפרא-אדום פועלות על בסיס חשמל, אין צורך בשימוש בדלקים פוסיליים או בתוצרי בעירה שעלולים להזהם את החדר הנקי.
יש עוד יתרון: מכיוון שהתהליך קורה כל כך מהר, הממסים האורגניים בחומרים אינם יכולים להתאדות. כך שאין צורך במערכות לניקוי האוויר. זה גורם לאוויר נקי יותר.
החסרונות (כי זה לא קסם)
אי אפשר פשוט להחליף את התנור במנורת אינפרא-אדום ולחשוב שזה יספיק. זו דרך טובה להרוס ציוד יקר.
קרינת אינפרא-אדום יוצרת שינויים חדים בטמפרטורה. אם החלקים שונים בעוביים שלהם, החלקים הדקים עלולים להישרף בעוד החלקים העבים עדיין קרים. צריך לבחור את אורך הגל הנכון – גל קצר אם רוצים לחמם רק את הפני השטח, או גל בינוני אם רוצים שהחום יחדור לעומק החומר. אחרת, החומרים עלולים להישרף.
העצה הטובה ביותר שלי? להשתמש במדי חום בזמן אמת.
בלי מערכת שמשלטת בטמפרטורה, עלולה הטמפרטורה לעלות יותר מדי. ברגע אחד החומרים נחממים, וברגע הבא הם עלולים להישרף. זו לא דרך טובה לבלות יום שלישי.